<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער ל"ח</h1>
<h2>דף נט.</h2>
דין המקח היכא שחולקים על המקח שני הלקוחות. תדע שאם הוי האחד תובע והשני כופר לו והוי המקח ביד האחד מהם או ביד שניהם אין עלינו לפרש דינו בזה החבור שכבר פירשנו דינו בחבור השבועות שחברנו על הדרכים המפורשים שם [בשער ט"ו]. אבל מה שאנו צריכים לפרש (שם) [כאן] הוא על שני עניינים. הענין הראשון היכא שבאו שני לקוחות והתלו על זה המקח כל אחד ואחד אמר אני לקחתיו ונתתי דמיו ויהיה האמת עם כל אחד ואחד בנתינת הדמים דודאי נתנו הדמים אלא שאחד מהם לקח לקיחה ודאית ונתן למוכר דמיו ברצון המוכר והא' לקח שלא כדין שנתן למוכר את הדמים שלא ברצון המוכר. תדע אם יש בדבר זה עדות ברורה הולכים אחר העדות ואם ברור הדבר ביד המוכר ויודע ידיעה ברורה מי הוא שקנה שלא כדרכו ומי הוא שקנה כדרכו יתן המקח לאותו שקנה כדרכו ויחזיר הדמים לאותו שקנה שלא כדרכו, כדגר' בקדושין פרק עשרה יוחסין [ע"ג ע"ב] נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי. והיכא שנסתפק למוכר דבר זה ואינו יודע מי הוא שלקח בתחלה ממנו והיה המקח ביד שני הלקוחות ראוי שישבע כל אחד ואחד מהם שאין לו פחות מן המחצית ויחלקו אותו מקח מחצה על מחצה ויחלקו נמי דמים של אחד מהם שיחזיר המוכר, כדג' [ב"מ ב' ע"א] שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כלה שלי וזה אומר כלה שלי זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו, ולמסקנא אמרינן מי מצית אמרת חדא קתני והא זה וזה קתני זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כלה שלי וזה אומר כלה שלי רב פפא ואי תימא רב אשי ואמרי לה ברי רישא במציאה וסיפא במקח וממכר. ואמרינן מקח וממכר נחזי זוזי ממאן נקט מוכר, לא צריכא דנקיט מתרויהון מחד מדעתיה ומחד בעל כרחיה ולא ידע הי מדעתיה והי בעל כרחיה. והיכא שאחד מהם טען שלקחה כולה והשני טען שלקח חצייה נמצא שהאחד מודה לחברו בחציה והמחלוקת הוי על המחצית וכיון שאין עדים ביניהם זה שטוען כלה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והשני ישבע שאין לו בה פחות מרביע ואותו שטען כולה שלי אלו רצה לטול המחצית בלא שבועה הרשות בידו כדג' [שם] זה אומר כלה שלי וזה אומר חציה שלי זה שטוען כלה ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים וזה שטוען חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע וזה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע ואמרינן וצריכא דאי אשמעינן מציאה הוה אמינא מציאה הוא דרמו רבנן שבועה עליה דמורה ואמר חבראי לאו מידי חסר בה איזיל ואתפוס ואפלוג בהדיה אבל מקח וממכר דליכא למימר הכי אימא לא ואי אשמעינן מקח וממכר הוה אמינא מקח וממכר הוא דרמו רבנן עליה שבועה דמורה ואמר חבראי דמי יהיב ואנא נמי דמי יהיבנא השתא דצריכא לי לדידי איזיל ואשקליה וחבראי ליזיל ולטרח ולזבין לנפשיה אבל מציאה דליכא למימר הכי אימא לא צריכא.
הענין השני היכא שנתנו שני לקוחות מעותיהם לאדם אחד שיקח להם חפץ והשליח לוקח אותו חפץ ולא היה כונתו בשעת לקיחה אלא יהיה המקח לשם אחד מהם אין אנו סומכים על כונת הלוקח לומר למי שנתכון לו יהיה המקח אבל מה שאנו סומכים בדין לענין נתינת המעות שנתן במקח שאם היו המעות מעורבות של זה ושל זה הרי אנו דנים בכל מה שלקח באותן מעות המעורבות יחלוקו בין שני הלקוחות ואף על פי שהיתה כונת השליח לשם אחד מהם והיה סבור שאותן מעות שנתן בחפץ לאותו שהיה כונתו היו אין אנו הולכים לא אחר דעתו ולא אחר כונתו. אבל אם היה כל צרורה וצרורה ידועה וברורה לכל אחד מהם ולא היו מעורבות ודאי דכל מה שלקח מכל אחד ואחד יהיה לכל אחד ואחד מהם ואין לאחד מהם בחלק שנקנה לחברו ולא כלום, וכדג' [שם ע"ד ע"א] אמר רבא הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו וזבן לחד מנייהו זבן לכלהו. ולא אמרן אלא דלא צר וחתם דאיניש איניש לחודיה אבל צר וחתם דאיניש איניש לחודיה למאן דזבן זבן ולמאן דלא זבן לא זבן. וכל מי שיש בו יראת שמים אין לו שיקח שום מקח שרואה שחברו מהפך עליו לקנותו מתחלה אא"כ יודע שאותו שמהפך על החפץ לא יוכל לקנותו אי נמי שלא יתכן לו וכל מה שיוכל לחזור אחר יראת שמים בדבר זה דין הוא שיחזור כדג' בקדושין פרק ג' [נ"ט ע"א] רבה בר בר חנה יהיב ליה זוזי לרב למזבן ליה ארעא אזל זבנה לנפשיה. היכי עביד הכי והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג הרמאים זוזי יתירי בעו מיניה לרב הוו ליה לרבה בר בר חנה לא הוו ליה. איכא דאמרי באגא דאלמי הוה לרב הוו כייפי ליה לרבה בר בר חנה לא הוו כייפי ליה איבעי ליה לאודועי סבר אדהכי והכי שמעי ביה אחריני וזבני לה. ועוד שאנו מוצאים מעשה שהיה בימיהם באחד שלקח שדה ולאחר שלקחה נודע לו שאחר היה מהפך עליה ורצה לתתה ולא רצה לקבלה הימנו ועמדה לא זה אכל פירותיה ולא זה אכל פירותיה. כדג' התם ר' גידל הוה מהפך בההיא ארעא לזבונה אזל ר' אבא זבנה אזל ר' גידל קבליה לר' זירא אזל ר' זירא אמר לקמיה דר' יצחק נפחא אמר ליה המתן עד שיעלה אצלנו ברגל. כי סליק בעא מיניה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו מהו א"ל נקרא רשע א"ל ומר מ"ט עבד הכי א"ל לא הוה ידענא השתא דידע ביה מר ניתבה נהליה א"ל זבוני לא מזביננא לה דהואי ארעא קמייתא ולא מסמנא מילתא דאמר מר המוכר נכסיו הראשונים אינו רואה סימן ברכה לעולם אלא יהיבנא לה במתנה. ומר אמר אנא במתנה לא שקילנא דכתיב שונא מתנות יחיה לא מר נחית לה ולא מר נחית לה ומקריא ארעא דרבנן.
<h2>דף עג:</h2>
דין המקח היכא שחולקים על המקח שני הלקוחות. תדע שאם הוי האחד תובע והשני כופר לו והוי המקח ביד האחד מהם או ביד שניהם אין עלינו לפרש דינו בזה החבור שכבר פירשנו דינו בחבור השבועות שחברנו על הדרכים המפורשים שם [בשער ט"ו]. אבל מה שאנו צריכים לפרש (שם) [כאן] הוא על שני עניינים. הענין הראשון היכא שבאו שני לקוחות והתלו על זה המקח כל אחד ואחד אמר אני לקחתיו ונתתי דמיו ויהיה האמת עם כל אחד ואחד בנתינת הדמים דודאי נתנו הדמים אלא שאחד מהם לקח לקיחה ודאית ונתן למוכר דמיו ברצון המוכר והא' לקח שלא כדין שנתן למוכר את הדמים שלא ברצון המוכר. תדע אם יש בדבר זה עדות ברורה הולכים אחר העדות ואם ברור הדבר ביד המוכר ויודע ידיעה ברורה מי הוא שקנה שלא כדרכו ומי הוא שקנה כדרכו יתן המקח לאותו שקנה כדרכו ויחזיר הדמים לאותו שקנה שלא כדרכו, כדגר' בקדושין פרק עשרה יוחסין [ע"ג ע"ב] נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי. והיכא שנסתפק למוכר דבר זה ואינו יודע מי הוא שלקח בתחלה ממנו והיה המקח ביד שני הלקוחות ראוי שישבע כל אחד ואחד מהם שאין לו פחות מן המחצית ויחלקו אותו מקח מחצה על מחצה ויחלקו נמי דמים של אחד מהם שיחזיר המוכר, כדג' [ב"מ ב' ע"א] שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כלה שלי וזה אומר כלה שלי זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו, ולמסקנא אמרינן מי מצית אמרת חדא קתני והא זה וזה קתני זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כלה שלי וזה אומר כלה שלי רב פפא ואי תימא רב אשי ואמרי לה ברי רישא במציאה וסיפא במקח וממכר. ואמרינן מקח וממכר נחזי זוזי ממאן נקט מוכר, לא צריכא דנקיט מתרויהון מחד מדעתיה ומחד בעל כרחיה ולא ידע הי מדעתיה והי בעל כרחיה. והיכא שאחד מהם טען שלקחה כולה והשני טען שלקח חצייה נמצא שהאחד מודה לחברו בחציה והמחלוקת הוי על המחצית וכיון שאין עדים ביניהם זה שטוען כלה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והשני ישבע שאין לו בה פחות מרביע ואותו שטען כולה שלי אלו רצה לטול המחצית בלא שבועה הרשות בידו כדג' [שם] זה אומר כלה שלי וזה אומר חציה שלי זה שטוען כלה ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים וזה שטוען חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע וזה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע ואמרינן וצריכא דאי אשמעינן מציאה הוה אמינא מציאה הוא דרמו רבנן שבועה עליה דמורה ואמר חבראי לאו מידי חסר בה איזיל ואתפוס ואפלוג בהדיה אבל מקח וממכר דליכא למימר הכי אימא לא ואי אשמעינן מקח וממכר הוה אמינא מקח וממכר הוא דרמו רבנן עליה שבועה דמורה ואמר חבראי דמי יהיב ואנא נמי דמי יהיבנא השתא דצריכא לי לדידי איזיל ואשקליה וחבראי ליזיל ולטרח ולזבין לנפשיה אבל מציאה דליכא למימר הכי אימא לא צריכא.
הענין השני היכא שנתנו שני לקוחות מעותיהם לאדם אחד שיקח להם חפץ והשליח לוקח אותו חפץ ולא היה כונתו בשעת לקיחה אלא יהיה המקח לשם אחד מהם אין אנו סומכים על כונת הלוקח לומר למי שנתכון לו יהיה המקח אבל מה שאנו סומכים בדין לענין נתינת המעות שנתן במקח שאם היו המעות מעורבות של זה ושל זה הרי אנו דנים בכל מה שלקח באותן מעות המעורבות יחלוקו בין שני הלקוחות ואף על פי שהיתה כונת השליח לשם אחד מהם והיה סבור שאותן מעות שנתן בחפץ לאותו שהיה כונתו היו אין אנו הולכים לא אחר דעתו ולא אחר כונתו. אבל אם היה כל צרורה וצרורה ידועה וברורה לכל אחד מהם ולא היו מעורבות ודאי דכל מה שלקח מכל אחד ואחד יהיה לכל אחד ואחד מהם ואין לאחד מהם בחלק שנקנה לחברו ולא כלום, וכדג' [שם ע"ד ע"א] אמר רבא הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו וזבן לחד מנייהו זבן לכלהו. ולא אמרן אלא דלא צר וחתם דאיניש איניש לחודיה אבל צר וחתם דאיניש איניש לחודיה למאן דזבן זבן ולמאן דלא זבן לא זבן. וכל מי שיש בו יראת שמים אין לו שיקח שום מקח שרואה שחברו מהפך עליו לקנותו מתחלה אא"כ יודע שאותו שמהפך על החפץ לא יוכל לקנותו אי נמי שלא יתכן לו וכל מה שיוכל לחזור אחר יראת שמים בדבר זה דין הוא שיחזור כדג' בקדושין פרק ג' [נ"ט ע"א] רבה בר בר חנה יהיב ליה זוזי לרב למזבן ליה ארעא אזל זבנה לנפשיה. היכי עביד הכי והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג הרמאים זוזי יתירי בעו מיניה לרב הוו ליה לרבה בר בר חנה לא הוו ליה. איכא דאמרי באגא דאלמי הוה לרב הוו כייפי ליה לרבה בר בר חנה לא הוו כייפי ליה איבעי ליה לאודועי סבר אדהכי והכי שמעי ביה אחריני וזבני לה. ועוד שאנו מוצאים מעשה שהיה בימיהם באחד שלקח שדה ולאחר שלקחה נודע לו שאחר היה מהפך עליה ורצה לתתה ולא רצה לקבלה הימנו ועמדה לא זה אכל פירותיה ולא זה אכל פירותיה. כדג' התם ר' גידל הוה מהפך בההיא ארעא לזבונה אזל ר' אבא זבנה אזל ר' גידל קבליה לר' זירא אזל ר' זירא אמר לקמיה דר' יצחק נפחא אמר ליה המתן עד שיעלה אצלנו ברגל. כי סליק בעא מיניה עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו מהו א"ל נקרא רשע א"ל ומר מ"ט עבד הכי א"ל לא הוה ידענא השתא דידע ביה מר ניתבה נהליה א"ל זבוני לא מזביננא לה דהואי ארעא קמייתא ולא מסמנא מילתא דאמר מר המוכר נכסיו הראשונים אינו רואה סימן ברכה לעולם אלא יהיבנא לה במתנה. ומר אמר אנא במתנה לא שקילנא דכתיב שונא מתנות יחיה לא מר נחית לה ולא מר נחית לה ומקריא ארעא דרבנן.
